שילוב מיוחד בין קרב מגע לנינג'יטסו קרבי

מתוך ויקיפדיה:

נין ג'וטסו, או נינג'יטסו (忍術) הוא שם כולל לקובץ מיומנויות לחימה שהתגבשו בהשראת לוחמים יפנים הקרויים במערב "נינג'ות".
אלו היו פעם לוחמים שהשתייכו לקבוצות שונות והתמחו באמנויות לחימה שונות, ביניהן מיומנויות ריגול. אמנויות לחימה אלו עסקו באספקטים קרביים, לצד אספקטים לא-קרביים ופילוסופיים.

בית הספר הגדול והידוע ביותר לנין ג'וטסו הוא "בוג'ין קאן" (bujinkan), בראשותו של מאסאקי האצוּמי, הסוֹקֵה (ראש שיטה) ה-34 בשושלת ראשי שיטות הנין ג'וטסו.
האצומי קיבל את אוסף השיטות מטושיצוגו טאקמאצו, וישנם עוד שני בתי ספר רשמיים ומכובדים שיצאו מטאקמאצו: גִ'ינֶן קאן, בית ספרו של מנקה וגֶנבּוֹקאן, בית ספרו של טנמורה. בתי ספר אלו מאחדים תשע שיטות (רִיוּ) אשר הועברו בירושה לטאקמאטצו.

לישראל מקום חשוב בהיסטוריה המודרנית של הנין ג'וטסו. המערביים הראשונים אשר נחשפו לאמנות לחימה זו היו דורון נבון ודני וקסמן, שני ישראלים שהגיעו ליפן בתחילת שנות ה-60 במטרה ללמוד ג'ודו. דורון נבון היה המערבי הראשון שקיבל התואר שיהאן (תואר כבוד שפירושו מומחה או בכיר).
בשנת 2006 מאסטר דייוויד חליוה הביא לישראל את שיטת השאדו, המשלבת נין ג'וטסו והגנה עצמית.

הנין ג'וטסו בעולם עבר שינויים רבים ובמקומות מסוימים התעדן. בישראל ישנם מורים מבוג'ין קאן ומאקבן המשמרים את צורת העבודה והתובנות הקרביות של הנין ג'וטסו המסורתי.